שמיכת טלאים

כולנו נולדנו שלמות, יפות ורכות…

כמו שמיכה מפנקת

לאט לאט, החיים פרמו אותנו

ובמקום לחפש טלאים צבעוניים לתיקון עצמי,

התעקשנו לאסוף את החוטים המשומשים,

שכבר ידענו בתת מודע

שאין להם שימוש חוזר…

אני יודעת איפה מתחיל הסיפור שלי,

ויודעת בדיוק איפה ומתי השמיכה שלי נפרמה לחלוטין

והשאירה אותי כואבת וחשופה,

נטולת זהות

אבל בחרתי לתפור את עצמי בחזרה…

לא היה קל,

לא תמיד מצאתי את הצבע ואת המרקם של הטלאים

שיתאימו לשמיכה החדשה

היום אני עשירה בטלאים צבעוניים שחיברתי בעצמי,

בחרתי כל צבע ומרקם…

תפרתי ימים, חודשים ושנים,

דמעות, געגוע והמון אהבה

לא תמיד יכולתי לברור את המחטים

וכל דקירה קטנה סימנה את חידוש התיקון הידני ואת כאבו

״אוטונומיה של אשה״ בנוי מטלאים טלאים

שבונים את השלם: אני

״תהליך הריפוי״ כי כל פעם שאני כותבת ב״עבודת יד״,

דף ועט

כל מילה מחדש מזכירה לי

את האני החדשה שבחרה בחיים…

כל פעם שאני נותנת את מילותי באהבה,

קורה לי נס,

נס הריפוי, נס הבחירה באור, למרות הכאב…

אני כותבת בסגול, כי הוא הצבע שלי

וגם הצבע שדורון שלי ז״ל הכי אהבה…

כל פעם שאני כותבת,

יש בי את הידיעה המרגיעה,

שאנחנו הנשים, מיומנות בלשבת ביחד

ומסוגלות לתפור אלפי שמיכות רקומות בחיים שלמים

כי לפעמים הטלאי שלי מתאים לשלך ולהפך…

לשמיכה הזו אין סוף לגודלה,

כי רק אנחנו קובעות את קצב

תפירה-פרימה-תפירה

עכשיו אני מזמינה אותך להתכרבל

תחת השמיכה שלי

ולשמוע את סיפורי…

• מתוך ״אנטומיה של אישה״ מאת הלן זלצר