הזקנה מביאה עמה התמודדויות במישורים שונים. הגוף נחלש, נוצרת תלות באחר לצורך טיפול רפואי, בסיעוד ובעזרה יומיומית. לעיתים קרובות מופיעים תסמינים של מחלות שונות, כאבים והתדרדרות כללית ברמת התפקוד. מבחינה קוגניטיבית יכול לעלות קושי להתמצא בזמן ובמרחב, החל מלשכוח איזה יום היום ועד חוסר מסוגלות לנוע בעצמאות או לנהל שיחה. בנוסף, לעיתים קרובות ההתייחסות החברתית לזקנה משקפת עמדה שבה נעורי נצח זה המצב הרצוי והמוערך. למרות שההזדקנות היא תהליך טבעי החל על כל יצור חי עדיין יש לנו קושי רב לקבל אותה, וכך היחלשות הגוף והמחשבה יכולים להיתפס כדבר המעורר דחייה ורחמים.

 

הקשיים הגופניים, הקוגניטיביים והחברתיים מעלים לעיתים קרובות תחושות קשות. כשמזדקן הגוף ונפגע התפקוד עולה קושי להשלים עם המציאות החדשה, מתעוררת חוויה של אובדן זהות ואֵבֶל על הנעורים שלא יחזרו. בהמשך לכך, לעיתים מתעוררת ההכרה בסופיות החיים ויכולה לעלות תחושת החמצה על כל החלומות והרצונות שלא התממשו. בנוסף, עם המוגבלות הפיזית מתעוררת חוויית בדידות, מתוך חוסר מסוגלות לנוע בחופשיות ולפגוש אנשים.

 

חוויית הבדידות היא מרכזית בתקופת הזקנה ועולה בהקשרים רבים. מבחינה חברתית, ככל שעולים בגיל גדלה האפשרות לאבד אנשים קרובים ויקרים, ומעבר לאובדן הכרוך בכך, מודגשת חווית בדידות. בנוסף, ההגבלות הפיזיות כגון קשיי שמיעה וחוסר ניידות גורמות לאדם לעיתים להתנתק מקשרים חברתיים ולהיסגר בתוך עצמו.