ליווי בתהליכי אבל
ליווי בתהליכי אבל מכוון לסייע ולתמוך באדם לאורך השלבים שונים שהוא עובר לאחר אובדן. בתהליכים אלה יש צורך במפה ושותף לדרך המחזיק בידע איך לנווט במרחב הלא מוכר, אדם שהוא כתובת ומרחב בטוח לחוות את כאב האובדן מבלי להיבהל ממנו. כך מתאפשר, עם הזמן, להכיל את האירוע הטראומטי כחלק מסיפור החיים. לקביעת פגישה ניתן לפנות אלינו דרך עמוד יצירת קשר.
ליווי רוחני כפיזיותרפיה לנפש
כאשר אדם נפצע פיזית, למשל עובר תאונה או ניתוח מורכב, ברור לכולם שיש צורך בתקופה ממושכת של תהליך שיקום. בתהליך זה יש תוכנית טיפולית ברורה, יש מסגרת תומכת, יש יעדים ובעיקר יש הבנה וקבלה של הסביבה שהאדם נמצא במקום פגיע ולא בשיא כוחותיו. בני המשפחה, חברים ועמיתים לרוב מתגייסים ותומכים באדם בסבלנות ובהכלה עד שיש לו יכולת לחזור לשגרה. מקובל וברור שבמצבים כאלה נעזרים במטפלים שונים המתמחים בתהליכי שיקום.
כאשר אדם עובר חוויה טראומטית של אובדן, תהליך האבל שמתחיל לאחר האובדן הוא למעשה תהליך שיקום. תקופת האבל, שאינה מוגדרת וידועה מראש, זה הזמן האישי שדרוש לאדם כדי לעבור את התהליכים ״המשקמים״ שיאפשרו לו לחזור לשגרת חייו. בשיקום מסוג זה, אין מדדים פיזיולוגים אובייקטיבים שדרכם ניתן להבחין או להעריך את המצב הנפשי בו האדם נתון מאחר ומדובר בחוויה פנימית סובייקטיבית.
באופן טבעי ברגע שחווים כאב מכל סוג, הן פיזי והן נפשי, הרצון שלנו הוא ״להתגבר ולהמשיך הלאה״ וכמה שיותר מהר. האבל הוא התהליך שבאמצעותו אפשר לעבור הלאה. זהו תהליך של ריפוי והחלמה ממצב של שכול. בתהליך זה האדם שחווה אובדן עובר שלבים שונים המאפשרים לו, עם הזמן, להכיל את האירוע הטראומטי כחלק מסיפור חייו. בדומה לשיקום הפיזי בו האדם עושה את הצעדים לאט ובעזרת פיזיותרפיה, גם בתהליכים הנפשיים יש צורך במפה ושותף לדרך המחזיק בידע איך לנווט במרחב הלא מוכר. ברגעים אלו ישנה חשיבות לקבלת ליווי ותמיכה על ידי אדם שהוא כתובת ומרחב בטוח לחוות את כאב האובדן מבלי להיבהל ממנו.
בדידות בחוויית האובדן
גורם המקשה על תהליך האבל הוא הציפייה החברתית שלאחר תקופה מסוימת (״שבעה״, ״חודש״, ״שנה״) האדם ״יקום על רגליו״ ויחזור לתפקוד מלא. ישנו קושי חברתי להכיל צער וכאב לאורך זמן, המעורר חשש שהאדם שוקע בדיכאון, בזמן שלמעשה הוא נמצא בתהליך של אבל. בהמשך לכך, האדם האבל לעיתים אינו מוצא כתובת לחלוק את צערו מתוך התחשבות בסביבה הקרובה ומחוסר רצון להכביד על אחרים והדבר מוסיף לחוויית האובדן גם חוויה של בדידות.
בנוסף, חלק מהמאפיינים בחוויית האבל הינם תחושה של אובדן זהות וחוסר שייכות. כאשר אנחנו מאבדים אדם יקר, שהקשר איתו היה משמעותי עבורנו, היעלמות אדם זה מחיינו יכולה להשאיר אותנו עם השאלה ״מי אני עכשיו?״ (הרי הייתי ״הבן של...״ ״האמא של...״ וכדומה) יכולה להיות חוויה קיומית של חוסר שייכות כאשר נפרם הקשר שבמהותו גרם לנו להרגיש שייכים למשהו, לקבוצה מסוימת, למשפחה או לקהילה. לעיתים ברגעים אלה האדם יכול להסתייע בליווי רוחני בקבוצה בעלת מכנה משותף.
ליווי כשהאדמה מתערערת מתחת לרגלינו
אירוע המוות מפגיש אותנו ישירות עם סופיות החיים וגם זה מקום לשאילת שאלות כגון ״מה המשמעות של החיים״? איך אני מבין עכשיו את החיים? ״מה אני רוצה לעשות עכשיו עם התובנות החדשות שלי?״. התמודדות עם השאלות האלה הן חלק מהמענה שהליווי הרוחני שואף לתת.
המלווה הרוחני/ת יכול/ה להיות הדמות המצטרפת לאדם במסע זה ולדעת איך להיות שם ברגישות ולנתב בעדינות את התהליך. מקום ותפקיד המלווה הוא גמיש ומשתנה ממקרה למקרה בהתאם לצורכי האדם, לעיתים הדגש הוא על אפשור של מרחב בו אין צורך למהר ואפשר להשתהות עם הרגשות הכואבים ככל שנדרש. לעיתים תפקיד המלווה הוא לשקף ולהדהד לאדם את הכוחות החבויים בו כאשר הם מוסתרים על ידי הצער והכאב. במקרים רבים המלווה הרוחני הוא כתובת לכל דבר שעולה בתהליך, ללא דרישות או ציפיות, כאשר כמו בכל שיקום, הקצב תלוי באדם עצמו ובצרכיו.
המפגש עם הכאב והצער תומן בחובו פוטנציאל לצמיחה, חיבור לכוחות שקיימים בנו והשפעה על המבט שלנו כלפי החיים עצמם שהופך לצלול יותר. ההבנה של סופיות החיים יכולה לתרום לכך שזמן ההווה נחווה כמשמעותי ויקר ערך. כך לעיתים קרובות דווקא ההתמודדות עם חווית הכאב מייצרת אדוות של השפעה מיטיבה על החיבור שלנו לאחרים, על מערכות היחסים שלנו ועל התפיסה שלנו את עצמנו.